ברוכים המגיעים לביתם של החולמים
לכבוד שבת פרשת "כי תבוא" מצאתי שיפרחו בגננו חמישה חצבים, דבקות באדמה בזמן ובמקום, ואני כבר חשבתי שגם הם בחרו לעזוב ולברוח אחרי קיץ הלום.
"So the battle is over And now you can finally rest...my beloved friendI choose not to take this last year in defining your life.I choose to take the beauty, the grace, the intelligence, the humor, the courage, the love you gave to this world.Your sincererity, your zest, your committment to making our world a better place...the long and hard hours you spent making everything and everyone around you better.You lived many lives so intensely - never demanding...always giving.You touched my life my beautiful friend and I will cherish that touch forever....and often when I think of you I will see you dancing through my tears.
1. פתיח מוזר לאירועים ל"מערכה" כך קוראים למלחמה הפעם, המערכה בלי מספר או שם. המערכה החלה רחוק שם בעזה ובאחת קפצה לצפון שלנו. פתיח מוזר ששום שולחן עריכה של תסריטאים ועורכים לא יוכלו לחבר.
מזמור לדוד
המחבר ומתחבר
המקשר ומתקשר
הנע
בין שני הרים
בין מעלות וי-ם
בין נהריה לחורפיש
הַצִּפּוֹר שֶׁיָּשְׁבָה בַּחַלּוֹן,
הַצִּפּוֹר הַקְּטַנְטַנָּה,
שָׁרָה לִי בְּלִי מִילִים
רַק מַנְגִּינָה.
שָׁרָה לִי שִׁיר בְּמַתָּנָה.
דודה רחל בשבת של פרשת "בעלותך" מצאת מנוחה.
כמו צדקת השארת אותנו מאמינים, כואבים ואוהבים קבלת מנוחה כמו שאיש אחר לא זכה.
ידעת להגיע – בימי חג וכאב תמיד אזכור אותך בחגיגת בר המצוה לבני בפקיעין וימי השבעה לאבי. מצאת כוחות לתת לחבק את כולם. ידעה להפוך עמל יומה למלאכת קודש. כאבים ומצוקות הפכה לשמחת חיים וצחוקים.
תמיד מברכת מתפללת בכל מאודך ואמונתך.
בעיתון השבת במודעה קטנה ניכתב כי בשבוע הספר, במישכנות שאננים, . חיים באר ידבר על משורריםבאותו שבוע כך סתם בדרכי לעבודה, ברחוב הנביאים כמינהגי הקבוע בימי החול. נוסע והולך לעבודה בעקבות הנוסעים הקבועים מהקסטל בקו 157.
הדלקת משואות מסורת בבית מגדל
לישראל צודקת יותר, שוויונית יותר וראויה יותר.
הטקס התקיים ביום ד' 5.05.06בשעה13:00
במדשאת בית משפחת מגדל כפר ורדים .
טקס בו הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת, לתיקון העוולות שהחברה הישראלית גורמת, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו ולתקווה לשלום עם כל שכנינו.
אני מוניק אדל גיניו קסוס בת לליאון ז"ל ותיבדל לחיים מריאן
לא שרתי בכיכר, לא הלכתי לטכס. זכרתי בבית. הדלקתי נר נשמה וזכרתי אותם. ראשון את ליאור שלא הכרתי רק גזיר העיתון בזחלם במילואים, חשף חיוך כובש וכותרת
"בן עשרים ואחת היה ליאור שלנו, כשיצא למלחמה ביום הכיפורים בשישה באוקטובר 1973. כמפקד מחלקת טנקים בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, ושם נפל בקרב. לזכרו האמיץ והיפה של ליאור לעילוי נשמתו הטהורה, מוקדש ספר שירים." נתן יהונתן שירים.
תגובות אחרונות
לפני 43 שבועות 4 ימים
לפני 43 שבועות 5 ימים
לפני שנה אחת 2 שבועות
לפני שנה אחת 11 שבועות
לפני שנה אחת 12 שבועות
לפני שנה אחת 12 שבועות
לפני שנה אחת 15 שבועות
לפני שנה אחת 21 שבועות
לפני שנה אחת 26 שבועות
לפני שנה אחת 28 שבועות