בית קסוס
ברוכים המגיעים לביתם של החולמים
שלב תכנים
תגובות אחרונות
- ברושים חדשים ישנים והזמן הזה !
לפני 6 ימים 4 שעות - שיר בדרך מעמיחי הציבו ברחוב בו עומד ביתנו ..
לפני שבוע אחד 3 ימים - שבוע אחרי בעקבות עזים מזרחה
לפני שבוע אחד 3 ימים - תודה לשבילאים מכפר ורדים !
לפני 2 שבועות 2 ימים - שמחה רבה
לפני 4 שבועות יום אחד - חוויה ונוף
לפני 4 שבועות יום אחד - יום שישי בשעה טובה !!
לפני 4 שבועות 4 ימים - And life continues to be
לפני 5 שבועות 27 דקות - תודה מהחברה על אותה גבעה!
לפני 7 שבועות יום אחד - ברוכים הבאים לגבעה שממול
לפני 7 שבועות 5 ימים
יציאת מצרים בסימן הודו
יציאת מצרים שלנו עומדת בסימן הודו. למה הודו ? פשוט יפן יקרה מדי וביקשתי שער למזרח. וזה ניפתח בשאלות חברתי נועה השוהה בבגלור ומצאה עצמה מעורבת בהקמת מוזיאון . בשאלותיה על משמעות מוזיאון קהילתי ושאלות יסוד בנושא שימור תרבותי, שימור פיזי ורוחני ומה בניהם. וכך סוגיית שבטי ההלקי בואך הונובר דרומית לגואה . שמות הפכו מקום במפה ויצאנו לדרך . תחילה לגבול ירדן בבית שאן ומשם לעמן לשדה התעופה למומבאי. הנסיעה שלחה אותי לארון הספרים ועדיין אני לא מתחבר. המבוא הראשון היה נער החידות ממובאי טעימה ראשונה בהודו המשתנה חלון לפנטזיה הודית.. החיפוש אחרי מידע הביא אותנו לאתר של משפחת קמט הקשר לרשת הוביל לסיפור חדש ... מעניין לאן זה מוביל המשך יבוא ..... תודה למברכים בדרך צלחה אשמח לשאלות לזה המסע . הבטחתי לנריה להביא פילים לנס ציונה.. זה הזמן לברכת הדרך
המסע להודו בעקבות דרכי השבט - והמוזיאון בהקמה 11.4
אחרי המסע זמן אמת לארגון סיפור המסע להודו - בעקבות שבטי ההלקי - והמוזיאון.
תחנה הראשונה למומבאי הגענו אחרי נחיתה רכה ומונית ממוזגת. לתוך הודו האמיתית של עוני זוהמה ודרכים איסופיות לשרוד ובכל ההמולה עדיין אנשים טובים עוזריםבקניית הכרטיס והחלפתו כך צולחים את המשימה הראשונה להגיע לקרון הממוזג שיביא אותנו למגדאון . בנסיעה נפגשים עם נטלי ואמה ומשפחת גלאס דומיין כולם מלונדון, וכך בשיחה צאי מסלה וארוחות בחסות הרכבת. חצינו את גואה ובדרך הודו של אינסוף עצי קוקוס כפרים מבעד לחלון ואור צהבהב .את היום הראשון סיימנו במגדאון ב23:00 בתחנת רכבת שהופכת אכסניה ללילה להמוני אדם ברכבת מגדאון ומשם עם רקשה טוקטוק למלון לקומה שישית לילה ראשון בהודו בבוקר מגלים שעדיין מחכים לנו ארבע שעות נסיעה מפרידים בנינו להונובר מקום המפגש עם החברים וחלום שביטה וסיפור השבטים.
הונובר בית משפחת נייק 12.4 nayak
לכל בית יש שם שפרושו החיוך הטוב - suhas כמו בסרט של הנציונל גאוגרפיק מגיעים לבית ונציגי השבטים מקבלים אותנו בתלבושת האופיינית בשירה ובגאווה . הבית גסט האוס בסימן תרבות ורפואה עממית גן עדן. מקבלות אותנו שנטי אם המשפחה ושביטה ד"ר לאומניות השבט. ופתיחה בארוחה ראשונה על גבי מצעי עלי בננה אוכל מקומי. בקומה השניה האוסף של תצוגת כלים של השבטים, פשוטים ומרתקים העונים על צרכים קיום ויחד אורגים בעלי דקל מצע לסיפור חיים שלם של ארבע שבטים ,
המשפחה אוספת משמרת סיפורים אורחות חיים מזה ארבעים שנה אלה כתובים בשפת המקום"
קנדה"
והזה הבית ממנו לקראת ערב יוצאים בהליכה לתצפית נהדרת על עמק נהר ובתוכו איים משכנם של שבט הגונדה. בסירות מעשה ידם שטנו לאי למשפחה של ארבע אחים החולקים בית חדש ישן 1981 נבנה אחרי שבית המשפחה נהרס בשטפון הגדול
המשך יבוא
זריחה וביקור בשבטי ההלקי 13.4
את היום התחלנו בסיור לתצפית לעבר האי ואנשי הגונדא. הזריחה והמראה עוצר הנשימה, של אד עולה מכל תמונת הנהר והאי וסירה ומפרש לבן באופק. השאלות של שביטא טרם הגעה למה אנו באים, לא ידעתי לענות . בתצפית מצאתי התשובה זו שהחזירה אותי ל"ארגז הכלים" - איתו יצאתי לדרך, יחד עם נועה עוצב הארגז ובו מצאתי : חבל והקשרים המסלול והתחנות בדרך, האבן כבסיס החלומות כמו אצל יעקב בסיס במחבר שמים וארץ,זכוכית מגדלת לראות את הפרטים הקטנים. משקפת לראות למרחוק, לראות את התמונה הגדולה. טכסט מחבר . והשאלה למה מוזיאון ? - משמעות הכלי, שהמבקר יוצר בעזרתו משמעות.
שבטי ההלקי בתהליך גיבוש של מה להציג וכיצד. רקוד הגברים הנשים וציורי הרלגולי איתם מתחילה אם הבית את יומה בציור הקמע השומר את באי הבית
משם בעקבות הפרחים על ראשי הגבר המרקד הגענו לעושת הפרחים. ובית המשפחה ומשם לשוק שם קנינו מוצרים מלאכות של שבטי ההלקי
כאן נפרדנו מאנשי השבט ונסענו לבאגלור תשע שעות נסיעה עם פרנקלין הנהג ומשפחת אופק
באנגאלור משפחת אופק 14.04-15.04
בבית אופק בבאנגלור, בעקבות עבודה משפחה עוזבת – עוקרת מירושלים לשנה וחצי ויוצרת שגרה עם שלוש בנות נהדרות ויחד איתן לגלות הודו אחרת.
נהג, מבשלת, מנקה וגנן. לחיות שגרה ולתוכה אנחנו נכנסנו לשבועיים. בריכה במלון הנסיכה לילה, רוכבים על סוסים ויוגה במכון לאשה האסייתית . שם בטלביה של באנגלור.
התחלנו לבקר במקדשים. ראשון המקדש המשוגע שם עוזרים לדמיון ולמאמין באלים נעים ומספרים חיים ומוות. אנחנו זורמים בעולם של ניגודים, טעמים, ריחות, יופי וכיעור ובאלה אני מחפש משמעות.
חג שני של פסח רק עכשיו תכלית המסע מתבהרת כשהימים מקבלים כותרת שמות ומשמעות. תכלית המסע עיקרה לבחון מי אתה ולאן הגעת. הודו ארץ שהכל מחפשים בה. .
בפרוזדור בניתי מקדש עם חלון ואש מקדש יומי לברך מודה אני ....
למאיסור במימונה 16.04
בשביעי של פסח הערב יחגגו מימונה בארץ הקודש ואני במקדשי ברקע הציפור משוגעת המתעקשת להעיר את היום ואנחנו בדרך למייסור לארמונות המהרזה ו"למוזיאון האלוהי". המקדשים כמו המוזיאונים מוליכים מאמינים בסיפור ומושכים תיירים כמו פרפרים לאור. התמונות יספרו את הארמון המספר תקופה וזמנים אחרים והמוני הודים משגרת יומם בחופשה באים לראות ההוד ועושר מנהיגיהם.
למייסור נסענו באוטובוס ממוזג הנופים הם של עצי קוקוס, שדות אורז וביצות מלאות פרחי לוטוס בלובן פריחתם. בגבעת מונטה מונדי ראינו את השור לא כקורבן כי אם סמל של ברכה לא עגל זהב .לא קנינו שטיח אך כמו למהרזה הכינו בעבורנו תצוגה.
. התמונות מספרות במקום שהמילים החסרו
17.4 בטלביה של באנגאלור
17.4 בבוקר עם נועה לשיעור היוגה בדרך " בטלביה של ירושלים אין עגלות או ראנגולות יש זמן משוגע ולא ציפור משוגעת" . בטלביה של באנגאלור "משפחות בניה" בונות וגרות בבתים אותן בונות, גם כאן ראנגולות בפתחי הבתים והשאלה מי מצייר אותם ?
מטלביה ומועדון האשה האסייתי עברנו למועדון הרכיבה על סוסים, ירושה של ימי האמפריה מנהגי אצולה. ובהמשך בסביבה חפשנו כפר כדרים ומצאנו את המחלבה בעקבות אופניים את הכדרים בהמשך, תעשייה שלמה סביב הבית מהחומר לאובניים ועד היבוש והשרפה. לסיום קפה ועוגה באחוזה שם קניתי לי בודהא למזכרת. וירדה השבת על בקעת באנגאלור. יום שישי לכבוד שבת, הבנות לבית אופק אפו חלות והדלקנו נרות ולברך לי נתנו. גשם ראשון של מונסון שטף את המרפסת
18.4 האמפי בירה חצובה בסלע
שבת בסימן נסיעה להאמפי בלי לדעת אחרי לבטים נפל הפור לא מערבה לאורוויל או מזרחה לקוצין. נסענו ל מזרחה דרך שוק הבקר על הדרך עד לעיר החצובה בסלע, מעבר לנהר.ה
מגסטהאווס שנטי, חצינו את הנהר לא בסירה העגולה כי אם בסירת מנוע. כל אנשי העיר עסוקים ברחיצה ובטהרה, תספורת ראשונה ומקדשים חצובים בסלע. אנחנו הלכנו לעץ המנגו ליהנות מהמראה ולטעום הודו . שקיעה מרהיבה על שדות אורז מבשילים. אני מברך על בקבוק בירה הודית לכבודו של בני ליאור.
זריחה ושקיעה בהאמפי. מקום קדוש למאמינים ולמחפשים. התעוררתי לשעה שלי להעיר את נועה והיום החל מתעורר. שם על השביל פגשנו את פריטה "האלילה", נועה חזרה לבנותיה ואני בעזרת פריטה מצאתי את השביל לסוכה שעל ראש הגבעה. התחלתי מטפס ופתאום פריטה לצדי ושאלתי מאין ולאן ?
פריטה מארץ שכנה מעצבת טכסטיל, במסעה הראשון מחפשת בריאות והצלחה, באה לטבול בנהר. שם על גבעה מאחורי הסוכה מצאנו מקדש, מאחוריו השמש עלתה ... האמפי מקום בו נחשים שומרים על אוצרות, כל אחד אמור למצוא את אוצרו.
השמש חשפה את זהב שדות האורז שישנו לחופם. הנהר והעצים קוראים לנו ללכת לגלות את המקדשים, הסיפורים והגיבורים.
על שפת שדות האורז הזהובים מצאתי שקט גם אם לא טבלתי בנהר.
פרידה מהאמפי דרך כפר עושה המסכות, שם מצאה מוניק פילים לאירית . אבל מסכות לא נמצאו, רק אומנים גאים המכינים מעץ מסכות לספר את גדולת האלים ביום חג .
וחזרנו אחרי סופה, פנצ'ר וצ'י מסלה ולפנות בוקר הגענו לבאנגלור.
20.4 אינפוסיס – היא סוד ההצלחה של תעשיית ענק ההיטק ההודית
אינפוסיס – היא סוד ההצלחה של תעשיית ענק ההיטק ההודית. עיקרה outsorus מכירת שירותיים זולים לאמריקה בכל תחומי השרות. ראיית חשבון, תכנות, וקריאת צילומי רנטגן. את מבניי התעשייה מקיפים גדרות לבנינים מעולם אחר וכביש חדש מוביל לעתיד אם יש כזה בהודו, שהזמנים בה התערבבו עבר הווה ועתיד.
בבית שביטה נפגשנו בשנית עם חלומה - מוזיאון חי ופעיל במקומו inseto לתרבות השבטית – האדיבאסי. אותם ילדים אנשי הודו הראשונים, יושבי נהר ויער. במפגש חפשנו דרכים לגייס אנשים לסנגה- לחברותא, המאמינים בדרך ונכונים לעזור. כל אחד באמונתו ואהבתו. נועה מעצבת תערוכות ומורה ליוגה, החוליה המחברת נלני מורה לאמנות המשמרת אומניות ותרבות שבטית בדרום הודו, כמו הצמידים שהעניקה למזכרת. מרווין סטודנט לעיצוב המוצר שלדרכי השבט נחשף בעזרת שביטה. דרכיהם ואורח חיי השבט לימדו אותו צניעות. מוניק זוגתי– תרגמה רעיונות למילים באנגלית. המיפגש החזיר אותי לתחילת הדרך לארגז הכלים שאתם יצאנו לדרך נועה ואני לפני תשע שנים .
21.4 יצאנו לכיוון מייסור ומשם לבילאקופה
יצאנו שוב לכיוון מייסור ומשם לבילאקופה, מחוז הפליטים מטיבט שמצאו מקלט בהודו. בנו בתים ומקדשים והציבו דגלים לשאת תפילותיהם. השוני הבולט מייד לעין הוא הניקיון, הצבעים והמבנים. בחנויות הפליטים מוכרים חפצים ומזונות מטיבט. הטיבטים בגלות לומדים וזוכרים מקדשים, משננים תפילות ומחכים בהשלמה לחזרה למולדת על פי צו מנהיגם הדילהלמה.
לסיום יום ארוך ומרגש ,הבנות הכינו הפתעה, עוגיות למסיבת הפרידה.
22.4 - 23.4 מבאגלור למומבאי
.את המסע התחלנו בשעה 4:00 בבוקר כדי לוודא שיש כרטיסים עבורנו. מסע של יממה ברכבת החל במיפגש מרתק עם משפחות הודיות כאלה היו השותפים שלנו לתא, איש I.B.M ומשפחתו הנוסעת לפונה, אם וביתה בלבוש חגיגי, מוכר מלפפונים עם רגל מעץ, איש עסקים רציני וסטודנטים לרפואת שיניים. את כל השכנים לקרון צילמתי.
וכך חזרנו למומבאי לא מהפנטזיה ההודית מהסרט נער החידות ממובאי. במונית חצינו את העיר לשדה התעופה לשמירת חפצים שלא נמצא, ומצאנו עצמינו חוזרים כל הדרך לאורך חצי האי לתחנת הרכבת ויקטוריה. אחרי הפקדת החפצים יצאנו למוזיאון "הנסיך מואלס", בעקבות זיכרון מלפני ארבעים שנה של מוניק, פסל בודהא מזהב המוצב באבן חן. חפשנו בחדרים, שאלנו את השומרים והאוצרים והפסלון לא נמצא, כך נשמר בזיכרון בלבד . מצאנו מפלט מהודו במלון מגדל הטאג', לשכן המלון האמיתי הטאג' שעדיין עומד סגור מאז הפיגוע. משם משער הודו יצאנו בסירה לאי, למערות אלפנתא. שם חצבו בסלע מקדשים לאלים. היום רק הקופים שומרים אמונים למקדש. המקום אחד מאתרי המורשת העולמית- אונסקו, המספרים מעשה אדם. את הערב לא סיימנו בעגלה מוכספת כמו במרקש, זמן הודו היה טוב.
24.4 חוזרים הביתה דרך בחריין ורבת עמון, והשאלה מתי ולמה חוזרים להודו
השמע קול
מוניק ודוד יקרים
קוקו השמיעו קול קוקוריקו תרנגול.
תרבחו ותסעדו אולד אלויהו
אלחממה
thanks to "elchamama
koo-koo ri-koo,,,,we are alive and having a very interesting and good time. Mimoona and the Shabbat were wonderful. We are enjoying every moment...looking foreward to show pictures and stories when I have the Hebrew keyboard.....love Monique and David
משפחה חברים הגענו בשלום הודו מדהימה !!
הודו מדהימה בחוויות בכל החושים. שלב ראשון ידיעה איך מדהימה היכן נמצאים המשך יבוא
להשתמע
Beit She'an border crossing
Border crossing to Jordan... questions -thiings not clear
But that's no reason not to go and live my life in fear.
The world is actually a friendly place or at least it's quite benign
The murderers and terrorists it seems I've left behind.
I fear that danger and opportunism wait in every corner
Because I'm in this lovely land a dumb and naive foreigner
I'm tossing myself in the river of life and leave comfort back home
To see and learn and experience – that's why I have to roam.
Like a leaf on the waters , I float along in the direction of my fate
it's never too early to start this quest and of course it's not too late
Relax, enjoy, be open always going with the flow
Take nothing at all personally this is the only way I know
But ego does get in there and it messes with your mind
When you don't go with nature - then your life can be unkind