בית » מילים של זמן

פרידה מאמן שכן וחבר, מרדכי גומפל ז"ל

 
בשלושים עלה הצורך לכתוב מילות תודה ופרידה, מאמן שכן וחבר מרדכי גומפל בן 97 שנות נסיון ויצירה.  נאסף אל אבותיו ובחר בחלקה הכורדית בשביל הדרום בהר המנוחות צופה לקסטל ולארבעים שנות חיים יצירה ואמונה בתוך הקהילה יצרה יזם תערוכה במוזיאון ישראל לתרבותם ומורשתם. מרדכי איש פסיפס החלומות, והעשייה איש ארץ ישראל מקיבוץ שדה נחום, לטיבעון עד לקסטל. שם בנה ביתו והציב  שולחן פסיפס למיפגשי החברים והאורחים הפך מצבה להזכיר ולפאר  את פועלו .
 
וכמאמר הפסוק
"עוד ינובון בשיבה דשנים  ורעננים יהיו" תהילים צב' 15
 
 

שתפו את התוכן:
  • Facebook
  • Twitter
ivypic

משהו מגומפל

הוגש ע"י תמי (לא נבדק) ביום ה', 2009-07-09 16:41.

לפני הרבה זמן. אולי ארבעים שנה, אולי יותר. בטוח שיותר. גרתי אז בקרבתו של גומפל, אשתו וביתו ענת. זה היה בטבעון. ברחוב הנרקיסים. גומפל כמונו, גר בשורת הבתים התחתונה על יד הוואדי. לפעמים עלה ממנו ריח של ביוב שגלש מבורות הספיגה. אז אבא שלי היה ממלמל משהו קשה לעצמו. לא, אבא שלי לא יכול היה למלמל רק לעצמו. הוא העיר בקול רם ששוב הביוב מסריח. בכל אופן, לגומפל היתה חתולה אפורה. יום אחד היא הגיעה אלינו. לא ידענו שהיא הגיעה מגומפל. רק בדעבד, אחרי שאמצתי אותה. קראתי לה פורית. היא פתחה את מצעד החתולים שלי שצועד כבר ארבעים שנה. בעצם, הרבה יותר. (היום יש לי את בבלה. חתול קטן, ג'ינג'י, עכברי, די מכוער אבל עם אופי). פורית אהבה להיות איתי מתחת לשמיכה. זה לא היה מול הטלוויזיה כי אז לא היתה בכלל טלוויזיה. אבל היו צעקות. נכון, של אבא שלי. הוא לא הסכים שחתולים יהיו בבית. ברפרטואר ה"אושוויצי" שלו, חתולים הם בחוץ. שילמתי מחיר טוב עבור הנאה קצובה עם פורית מתחת לשמיכה. היום אני עושה שעות נוספות עם בבלה. הוא ישן איתנו במיטה. בן הזוג לידי ובבלה עלי. מעניין איזו תמונת פסיפס גומפל היה עושה. גומפל היה איש גבוה, חייכן, קרח עטור בתלתלים אפורים. אז הוא היה צעיר מכלל שנותי היום. אין לי קרחת אבל יש לי שיער דליל. והוא עשה מוזאיקות אמנותיות. זה היה גומפל בשבילי. איש של מוזאיקה ובעליה בעבר של פורית. אגב, נדב קשטן, ארכיאולוג. ידעתי כבר שהבטתי בתמונות שצילם באותו ערב פוליקרי. קסוס, שוב יום הולדת שמח. שמח לך ב-60 שנותיך. מה שהזמן עושה לנו. ארכיאולוגיה. תמי

הצלם בערב הפוליקרי !

הוגש ע"י דוד ביום ו', 2009-07-10 05:26.

הצלם בערב הפוליקרי היה מידד גוטליב  ולא חברי נדב קשטן הקשור לארכיאולוגיה ושימורה בעזרת הטכסטים ומאמין בחיבור בניהם. אהבתי את חיבורך המקורי לגומפל מימי טבעון  " בעין החתול " פורית - בבלה ..... 

הגומפלים בטבעון ופורי החתולה. מגיבה מרים גומפל.

הוגש ע"י אנונימי ביום ה', 2010-02-25 11:11.

האמא של החתולים שלנו הייתי אני, אמא של ענת. פורי היתה הראשונה בין החתולים שלנו. היתה אפורה וחכמה. שמה ניתן לה על ידי ענת. היא הכינה פעם רשימה של נמאתים שמות לחתולים שעוד יהיו לנו וביניהם גם גולדנברג ואבוטבול...
ראיתי פעם את פורי טורפת נחש המטבעות. היא לעסה אותו במשך שעות, הוא הלך והתקצר בפיה החל בזנב ועד לראש היא לא הרפתה מן הטרף...במשך השנים המליטה ונוספו לנו
גם אחרים.היה גם בן אפור שלה שהיה מטפל בגורים שלה ממש כמוה. גידלתי גם משפחה של חתולים סיאמיים עם ששה גרים שהזכר היחידי שלהם התכבד בשם זכריה על ידי ענת. התאבלנו כאשר זכריה זה נהרג בפגיעת מכונית. אשר לפסיפסים, אכן היינו מהראשונים בתחיית הפסיפס בארץ. את ביצוע הפסיפסים למקומות ציבור עשיתי אני. מרדכי עיצב ותכנן
ואכן בפסיפסים שעשינו ביחד מופיע מ.מ.גומפל או מ+מ גומפל.

המשך לגומפלים בטבעון.

הוגש ע"י אנונימי ביום ה', 2010-02-25 12:15.

ראשון הפסיפסים הגדולים שעשינו ביחד היה על נושא שיירה עבור הכניסה והיציאה של הכרמלית ברחוב בלפור בחיפה. שם מופיע באותיות קידוש לבנה מרים ומרדכי גומפל. נעשינו צנועים יותר בפסיפסים האחרים והסתפקנו בראשי תיבות. עשינו ארבע פעמים גלגל מזלות גדול. הראשון עבור מצפה הכוכבים בגבעתיים. שני היה מתנה של רכבת ישראל לאחוד הרכבות של אירופה במבנה החדש שלו הנמצא בפריז בקרבת מגדל אייפל, [הזמנה זו היתה על ידי סבידור כשהיה מנהל רכבת ישראל]. השלישי נעשה עבור בנק סוויס-ישראל בלונדון אך כשמרדכי נסע להרכיב את הפסיפס שגודלו יותר מ12 מ"ר
התברר שטעינו בחישוב המידות ממטר לאינץ' והוא לא התאים למקום. הוא נשלח לסניף הבנק בהונג קונג ויותר לא ראינו אותו.
הוזמן עוד אחד לבנק בלונדון. עבדתי יום יום עד חצות להספיק הביצוע למועד ובסוף גם נסעתי אני להרכיבו במקומו.
הוא נמצא עדיין ובמצב טוב מאוד באותו בנק ששינה את שמו ונמצא בסיטי ברחוב london wall שם הבית lee house ממש
בקרבת הברקיקן סנטר שישראלים נוהגים לבקר בו. המבקר
מתבקש למסור לי ד"ש. עשינו ביחד עוד פסיפסים רבים, אחד מהם עבור משרד התיירות הישראלי בלונדון ... לא אמנה את כולם. המעונין לראות דוגמא יפה של עבודותינו המשותפות יכנס נא לאתר "מרדכי גומפל חולון". זה פסיפס קטן יותר של כשישה מ"ר בחזית בנק לאומי בחולון. אפשר להגדיל את התמונה ולראות את הסגנון החי צבעוני ותנועתי של אופן ההנחה שלי את קוביות הפסיפס בתמונה וכמובן את החתימה המשותפת. אוהבים לשכוח ולהשכיח את חלקי בפסיפסים המיוחסים למרדכי גומפל על כן הארכתי בענין זה שאינו מן החתולים. אשר לפורי לא ידעתי שהתנחלה תחת שמיכה של ילדה אחרת מן השכנים. בתי ענת גם אהבה את פורי במיטה. לפעמים נהגה להתחלות כדי לא ללכת לבית הספר ולהשאר במיטה עם פורי. ובכלל: מי את תמי שאהבה את פורי שלנו?

אני זו הילדה שאהבה את פורית מתח לשמיכה

הוגש ע"י אנונימי ביום ו', 2010-02-26 22:00.

שלום מרים

נעים להיפגש דרך ביתו של ידידי הטוב קסוס. אני הבת של חנה וצבי הניג. גרנו ליד הגן של פנינה. יש לי שתי אחיות: מיכי ונאוה. גם סבתא וסבא מצד אמא באו לגור איתנו מאיטליה. זוכרת?
יום אחד ואיני זוכרת איך ולמה הגיעה אלינו החתולה שהיתה הראשונה וממנה למדתי כיצד גורים מגיעים לעולם. היא העמידה ולדות שהתרבו אצלינו בחצר כי כאמור אבא צבי מאוד לא אהב חיות בבית. היא זכתה לאהבה גדולה אצלי. אני מקווה שהמעבר שלה אלי שהיה לפני 35 שנים לערך, אינו זכור עדיין כטראומטי.
היום אני גרה בכפר ורדים. אמא עדיין חיה באותו הבית בטבעון. אבא הלך לעולמו לפני 8 שנים.

תמי

תמי יקירתי,

הוגש ע"י אנונימי ביום ש', 2010-02-27 12:33.

אני נפעמת מאפשרות ההתכתבות הזאת. אני משתמשת הרבה ב word לכתיבת סיפורים וזכרונות ומתכתבת עם האחייניות שלי באנגליה ב mail. בכלל, רק לפני כשנתיים למדתי להשתמש במחשב. אני שייכת לדור החמור, לא לדור המחשב, לאמור: בילדותי רכבתי על חמור להביא לחם מן המכולת. תמי יקירה, בוודאי אני זוכרת את אמך וגם את סבתך. התרשמתי מזה שבאו מאזור גבול של איטליה - טירול ממרן אם אני זוכרת נכון. גרתם למטה בקרבת בית נוגה הראובני. את זוכרת גם את רויטל כצנלסון בבית הקרוב ביותר אלינו? ואת נאוה נובופלנסקי באותו בית לפניה? שתיהן נשארו חברות טובות של ענת. את היית כנראה צעירה מהן. אני זוכרת שהיו כמה ילדים במשפחתכן. אמך דברה גם גרמנית...
זכרונות יפים של טבעון בין עצי אלון התבור ולבנה רפואי וכליל החורש שאסור היה לכרות בה עץ מן החורש הקדום ונרקיסים, כלניות, רקפות, דרדר כחול ולעתים גם צבעוני ההרים בודד פרחו בה בעונתם ולא היו גדרות בין הבתים האפורים וילדים וחתולים הסתובבו ושחקו חופשי בין הבתים. בערב לאחר השקיעה נהגתי להוציא קערת אוכל של שיירם בתוספת חתיכות לחם טבולות בחלב ומים וחתולים באו לאכול שלנו ושל שכנים וסתם חתולים רעבים. ולאחר שפעם ראיתי משפחה של קיפודה עם גוריה מתנחלת בתוך קערת החתולים וגוזלת להם את ארוחתם ואלה מפחדים מן הקיפודים, נהגתי לחכות ולשמור. יתכן, תמי, שפורית שלך היתה אחת הצאצאים של פורית שלנו. האפורה שלנו המליטה כמה פעמים ופורי הבן גידל אותם יחד עם אמו. תמי, צריך רק לגעת בזכרונות והם זורמים אצלי כמו מברז מקולקל... מרים גומפל, ירושלים

הברז לא מקולקל

הוגש ע"י אנונימי ביום א', 2010-02-28 20:41.

מרים, זה לא ברז, זה סוג של מעיין שלא מתייבש. נכון שהגוף הולך ומתכלה אבל המים כמו הנפש , מי יכול להם? טוב, אז שמחתי שענית לי דרך ביתו של קסוס ידידי הטוב. הזכרת לי נשכחות. אני זוכרת היטב את נאוה נובופלנסקי. היה לה זנב סוס שחור וזכורות לי פנים מייחכות. אני זוכרת את ענת שלך ואת ענת חן שהתגורה מעבר לכביש מעל משפחת סלע. עם נעמי סלע אני עדיין בקשר. למדנו יחד באותה כיתה.
אני חושבת שאני מבוגרת מענת שלך. מלאו לי לאחרונה 61 חורפים. יש לי ארבעה ילדים הבכורה היא אמנית ויש לה גלריה בשכונת פלורנטין בתל אביב.
חוץ מזה אני עדיין אוהבת חתולים ועכשיו אני מגדלת חתול ג'ינג'י וגם כלבה בצבעי שחור לבן שנראית כמו עגלה קטנה.
כשקסוס סיפר לי על גומפל, התעוררו לי זכרונות מאותה ילדות שלא אהבתי אבל זה כבר סיפור אחר. אני גרה היום במקום יפה - בכפר ורדים ואני מכירה את קסוס מאז שהגעתי לכאן לפני 25 שנים. הוא ניהל את בית הספר בו למדו שני ילדי הגדולים באותה התקופה.

להת' תמי

מציבה למרדכי גומפל שמשובץ בה שולחן פסיפס

הוגש ע"י אנונימי ביום ה', 2010-02-25 13:01.

כמה אירוני לגלות באינטרנט תמונת מציבתו של מרדכי גומפל ז"ל. אני מרים גומפל אשתו הראשונה של מרדכי עשיתי עשרות שולחנות פסיפס שתכננתי וביצעתי. היחידי מן השולחנות שעשיתי ושתוכנן על ידי מרדכי הוא השולחן המשובץ במציבה שלו. הוא לקח אותו ובשלב כלשהו גם ליטש אותו. שולחן מלוטש זה אבד את החן המיוחד לפסיפס העשוי מקוביות מנופצות עם פטיש על סדן. התנגדתי תמיד לליטוש הפסיפסים וזה למרות שהפסיפסים הביזנטיים שהתגלו בארץ נראים מלוטשים לפעמים. האמנתי שהם לוטשו על ידי הליכה עליהם שנים רבות. בפועל תרמתי בלי ידיעתי גם את חלקי במציבתו של מרדכי, לא רק בפירסומו כאמן פסיפס, שכן כאמור, אוהבים לשכוח ולהשכיח את חלקי בביצוע הפסיפסים למקומות ציבוריים שעשינו ביחד. ראו נא את החתימה המשותפת מ.מ.גומפל או מ+מ גומפל עליהם ועל הפסיפס לבנק לאומי בחולון באתר "מרדכי גומפל חולון". מרים גומפל. ירושלים

שולחן שהפך מציבה, מרדכי גומפל ז"ל ותודה!

הוגש ע"י אנונימי ביום ו', 2010-02-26 04:10.

מרים תודה על התגובה והרשומה המקיפה ומבהירה. במילים הנוגעות ומחברות עולמות חזרתי לחתולה פורי של השכנים לתמי בטבעון. ולפסיפסים הפזורים בארץ ובעולם, עדות דוממת נשכחת של יצירה במרחב הציבורי . בלי אוצר או מוזיאון. שיש לאסוף ולהציג באתר.  מעולם לא חשבתי שיש בכוח המילים שאני מציב "בבית קסוס" לגעת רחוק ולזמנים אחרים .  יש המון שאלות שאשמח להביא למפגש משלים.
הנייד לתקשורת 0506289278  או בדו"אל david.kesos@gmail.com בתודה מראש דוד קסוס  

תשובה לדוד קסוס משיבה מרים

הוגש ע"י אנונימי ביום ש', 2010-02-27 17:19.

שלום דוד,
אני גרה בירושלים בדיור מוגן, הולכת בקושי רב אך נוהגת עדיין ומקוה שיחדשו לי את רשיון הנהיגה עוד פעם. לאחר שקראתי עליך קצת נראה לי שיש לנו הרבה מן המשותף. ראשית הליכה ברגל בטיולים רבים בארץ ובחו"ל כשעוד יכולתי ללכת. אחד מאחרוני ההליכות שלי היה הטיפוס ל"מאורת הנמר" בבהוטן בשנת 2000. ראיתי גם את מרוקו היפה בהדרכת מקסי קציר בשנת 91 או 92. ווסווסים כמוני לא קבלו אז ויזה למרוקו אלא בסידור הסוואה מיוחד של לשכת המלך: לקחו מאתנו את הדרכון בכניסה וקבלתי תעודה בה כתוב שנולדתי בטטואן ומקום מגורי בקנדה. אני שומרת אצלי העתק שמעיד שאני מרוקאית. זה הטיול היחיד שעשיתי בו רק צילומי תמונות ולא שקופיות כמו בשאר. צילמתי 22 פילמים לפחות. האם היית במרקש? עלית לשלג באזור הסקי מרחק שעתיים ממרקש? והקסבות של נהר הזיז והתפילאלת ועיר המדבר ארפורט, הדיונות והמאובנים ועמק הטודרה ועלייה בג'יפים אל האטלס הגבוה ומעבר לעמק הדאדס והירידה לעמק לפני האנטי אטלס והכפרים הבנויים מאדמה...והעזים המטםסות לראשי עצי הארגנה לזלול את האגוזים, ומיני הקקטוסים שהגיעו לדרום מרוקו היישר ממקסיקו עם הרוח, ובורסת הדגים של אגדיר והעיר אסווירה-מוגדור ש"נרדמה" במאה התשע עשרה כנמל החשוב ביותר של מרוקו במסחר דרך האוקינוס האטלנטי כאשר השלטון הצרפתי העדיף עליה את קזבלנקה...וואו, מרוקו...
או-קיי, אתה צריך לבוא לראות. טל' 6760878.להתראות, מרים

למרים - מיהודית יוגב ( ברכה)

הוגש ע"י אנונימי ביום ו', 2010-03-19 07:12.

למרים שלום,

צר לי על פטירתו של מרדכי.
אתם הייתם האורים והתומים עבורי - לדרכי באמנות.

זכורים לי ימי הטיולים והחיפוש של האבנים למוזאיקות שיצרתם.
זכורות לי הפגישות עם מרדכי, כדי שאחווה את דעתי על יצירותו.
עד סוף ימיו התמדתי לבקר אותו בקסטל - עם אהוד בעלי.

היום אני אוצרת, מרצה ומעצבת ספרים , ואין ספק שאת הבסיס והאהבה לארץ , לאמנות וליצירה - התוויתם לי שניכם.
אני חזרתי לגור בטבעון, לאחר שנות לימודים ושבתונים בארה"ב.

בימים אלו דאג שמוליק שמחון , סגן ראש מועצת קרית טבעון וצוות שימור אתרים, שאני חברה בו, להעתיק את הפסל שבכניסה לטבעון - לגבעה - וכך הוא נראה נפלא . הרי זה היה ויהיה סמלה של קרית טבעון.

היי ברוכה ,

חג אביב שמח !
שלך
יהודית ברכה ( יוגב)
טלפון :
04-9834930

ק. טבעון בבית של קסוס

הוגש ע"י אנונימי ביום ו', 2010-03-19 22:47.

קסוס יקירי
מעניין מה קורה לך בהקשר שלי. אתה מכניס לביתך דמויות איתן הייתי לפני עשרות בשנים. מעניין את מי עוד אראה על המסך הזה.
אגב, לאחרונה נפטרה בבית אבות שבחיפה ונקברה בבית העלמין בטבעון, אהובה קצב. אהובה היתה המחנכת שלי ושל יודית יוגב (ברכה) כשהיינו תלמידות בביה"ס היסודי "נרקיסים" בכיתות ה' עד ח'. כן 4 שנים שהיינו יחד. היא היתה דמות מאוד מאוד משמעותית בבניה החינוכית שלה אותי. עם כל הקושי איתה, היא היתה דמות של מחנכת דגולה. אמנם היא טענה בחיבורים שכתבתי שאני שווה רק 7 כי יש לי אמנם רעיונות יפים אבל סגנון דל, (ומעניין מה היתה אומרת כעת כשהכתיבה שרתה אותי ואת קוראי היטב), אבל היא נתנה לי הרבה מאוד מהבניה שלי כאזרחית במקום הזה הקולט עליה ושואף לראות את האדם שבנו. האם תגיע תגובה של מישהו מאותו עבר גם כן לבית זה?

לילה טוב מתמי שהיתה אז הניג והפכה לריטוב וחיה בצל הכ"ץ עד עצם היום הזה.

אהובה קצב ז"ל וצרוף מקרים

הוגש ע"י אנונימי ביום ש', 2010-03-20 05:09.

אהובה קצב ז"ל אותה פגשתי במהלך למודי בסמינר למורים נהלל ונכבשתי. הייתה מדריכה פדגוגית הדריכה אותי לקראת המפגש בכתה . זוכר את ביתה מלא ציורים של הבת טלי . לשם הגעתי בהכנות לקראת שיעור מבחן. בעבודה מעשית בבית הספר היסודי נרקיסים בטבעון. ולשאלתך האם תגיע תגובה של מישהו מאותו עבר גם כן לבית זה?
צרוף מקרים או בעקבות מרדכי גומפל מפגיש את כולנו עם עברנו
תודה לך תמי קוראת וכותבת נאמנה, קולה של אמא אם לחייל בישראל. לא את לא חיה בצל של אף אחד
בעיקר נע על שביל ישראל ומחפשת משמעות ופשר.. שבת שלום ביום הפתוח בטבעון ויום הולדת שמח ליפתח

תודות

הוגש ע"י אנונימי ביום ש', 2010-03-20 19:13.

אתה לי חבר נאמן מאוד . תמי