ברוכים המגיעים לביתם של החולמים
זה היה בחנוכה תש"ע למנינם 11.12.2009
יום 1 – פטרה
· בוקר יום שישי, נפגשים במפגש ערבה, ומשם , אחרי זמן המתנה לא קצר, לוקח אותנו "אמג'ד" אל "מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום"
· כן! ללא גנבת גבול "הגענו אל הסלע האדום"(האדום)
· בקצה ה"סיק" רב העוצמה התגלה לעיננו חיזיון עוצר נשימה (פעמיים וואו) ה"חזנה" הקבר המרשים בפטרה, ובראשה ה"אורנה" בה האמינו שנותרו אוצרות ה"נבטים".
· טיפוס קל העלה אותנו לתצפית המדהימה על התיאטרון החצוב ובירידה חייבים צילום בקבר הצבעוני.
· בירידה נפגשים לראשונה עם ה"צוות המוטס" וממשיכים , דרך הקרדו, לארוחה נבטית.
· מה שנותר רק לעלות, עם בטן מלאה, דרך "מקדש הבנות" לעבר מונומנט הנחש
כדי להגיע ל"זולה" הראשונה.
· לאחר שהתמקמנו באוהלים ובמערות, אכלנו ארוחת ערב, הדלקנו נר ראשון של חנוכה ונפתחו ארובות השמיים וכהרף עין הסתיים הערב הראשון......
יום 2 – ואדי סברה, ואדי רשריש.
· הבוקר צונן אך מבשר טובות. יוצאים ב"דרך הבשמים" הנבטית חולפים על פני "ג'בל הרון" ויורדים ל"ואדי סברא" כאן בירידה קיבעתי את הסוליה שנפלה לציפי.
· אז סוף סוף עולות החלוצות על הגמלים עד לתה ראשון ליד התיאטרון והחרוב העתיק של "פטרה דרום".
· פרידה קצרה מהגמלים הביאה אותנו בירידות תלולות ומרשימות אל "ואדי רשריש" ולאחר שכמעט נטרפתי הגענו לארוחת הצהריים.
· מלאים המשכנו בוואדי רשריש דרך חורשת "צפצפת הפרת" לארוחת "מגלובה" וללינה במלון 2000 כוכבים.
· הלילה הצלול אפשר לנו להכיר גם את קסיופיאה הגאוותנית ובעלה קפאוס, את ביתם היפהפייה אנדרומדה, פרסאוס ופגאסוס שפרץ מדמה של מדוזה.
יום 3– מגהט סעידין לוואדי אל סייף.
· הבוקר רגוע, מתארגנים ויוצאים ל"גהט סעידין" הירידה דרך סלעים לבנים, בוהקים על מישור החולות, לאורך הכביש.
· המטרה, קניון הצבעים הראשון, "ואדי אבו ארוג" ואכן בואדי, אבני החול נראים כאריגים צבעוניים ואפילו סלעים בצבע ובמרקם התחרה.
· בשלב מסוים עזבנו את הנחל הצבעוני וירדנו אל הסכר בנחל הלבן לארוחת צהריים מוקדמת (פשוט פחדתי) ולסיאסטה בה משולב גם הערסל של בן.
· אחרי ארוחת הצהריים חתכנו דרומה ל"ודי אל סייף" שם חיכו הרכב והגמלים והתחלקנו, לרכובים, רוכבים, והולכי רגל עד למלון הלילה הבא ב"ואדי אל סייף".
· את היום סיימנו בהדלקת נרות, ערב הוואי סוער עם שירה בציבור, בדיחות וארוחה על האש.
· לפני השינה היה גם מבחן בכוכבים.
יום 4– דרך ואדי משזה וואדי קסייפ, לקניון הצבעים
· עמידה בזמנים ואנו בדרכינו אל עבר הקניון הצבעוני. אך כדי להגדיל את המתח, ליד ה"מקברה הבדואית" איבדנו את תמי הגר ואת "ג'ק ספרו".
· להפגת המתח יצא קיסוס במופע "סטנדאפ" – "שומר המאהל".
· המשכנו בדרכינו בירידה ל"אבו טריפה" וכאן קיבלנו בחזרה את הבנות המאושרות.
· מכאן זרמנו עם הערוץ ל"ואדי קסייפ" לפרידה מצוות המגמלים ולטיפוס לפסגה" (תרתי משמע). איך כתב לי קיסוס ב"פייס בוק" –
"התמונות והמילים קטנות מכדי לתאר את ההוד והיופי."
· אחרי קניון הצבעים, מה שנותר לנו הוא לרדת לערבה על עקבות הצבוע, אל הטנדרים שהוציאו אותנו אל כביש הערבה ולפרידה מירדן.
עופר הגדיל לעשות, הדריך, הרגיע, כתב, צילם ושלח עם אהבה
שי, שותפי לאוהל הוסיף תמונות , והתמונות שלי בסימן אנשים וגמלים .
זוית צעירה ורעננה של הבנות לבית וינרב צילמה גפן דיגמנה לוטם, ואמא גאה סיפקה דרמה לנעלים מתפרקות ויצירתיות בונה של השותפים למסע
השירים שלא לקחתי " לשכוח את מה שיקרה"
שירים לזמן מדבר שלא לקחתי, מחזירים אותי לפטרה. מהרהר בספר שלא לקחתי במילים המנסות לגעת בחול, אבן וזמן. בכנס "כסופים" בירושלים בהפסקה, שמעתי את להט המתרגם במילים בשירים, עמדתי לצד הצרפתית הלא נשמעת . ומתקשה " לשכוח את מה שיקרה" שירים של מרלנה בראשטר, תרגם רוני סומק. מחפש שורה, דמוי לוכד, חלון מציץ לאותו רגע מפגש ,עם השירים במדרגות באולם במשכנות שאננים .
והשאלה איך משמרים זיכרון : של רגע מקום וזמן
את "דרווין באיילון דרום" פגשתי בפטרה
סמדר רייספלד לא צילמה אך הביאה את "דרווין באיילון דרום" וסיפורים מופלאים משלה ושל אחרים ..ועל כך אני מודה "סימפטיה. נעמה לא יכלה לחוש קרבה גדולה יותר למישהו מאשר לדארווין בשעה שנקב בשמו של רגש זה. סימפטיה אינה אהבה, אמר דארווין, ונעמה הסכימה. סימפטיה היא היכולת להזדהות עם שמחת הזולת ועם כאבו וכתוצאה מכך להושיט לו יד. היא, ולאו דווקא האהבה, מאפשרת לנו להגיש עזרה לחברי הקבוצה, גם לחלשים, לנכים ולחולים. במהלך האבולוציה, הקנתה הסימפטיה לאדם יתרון. חברה שכללה חברים בעלי סימפטיה שגשגה, טיפחה מספר גדול יותר של צאצאים ולכן שרדה. חברות אחרות, לעומתה, הובסו. ולכן, אמר דארווין, סימפטיה וחמלה אינן ישויות אלוהיות. הן התפתחו במהלך האבולוציה, בהדרגה ובאופן הטבעי ביותר, כחלק מאנושיותנו הצומחת. וזה מה שהפעים את נעמה. כיצד השכיל דארווין להעמיד את הסימפטיה כגולת הכותרת של הטבע האנושי? לא האהבה העזה, הגורפת, המופיעה בסערה. דווקא הסימפטיה, אותו רגש צנוע המביא אחריו מעשה פשוט וחם. אותו רגש אנושי המושיט את ידו ואומר, קח." ברקע ציפור נדירה שרה על סימפטיה, מהרהר בתמונת העננים בשמים שם בקניון הצבעים.
וזוכר לומר מודה אני הפעם עם מאיר אריאל !!
הפתעה
מעולם לא חשבתי על ליווי מוסיקאלי ל"דרווין באיילון דרום", אבל לו הייתי עושה זאת, לא הייתי יכולה לבחור שני קטעים מוצלחים מאלה שקישרת אליהם בקטע שלך: "סימפטיה" של "ציפור נדירה" ו"מודה אני" של מאיר אריאל.
אגב, מאיר אריאל אהוב עליי מאוד, ובאופן מפתיע אורי, בעלה האומן של נעמה, דומה לו. כך לפחות חושבת אחת הדמויות בספר, ומי אני שאשבור לה את המילה.
בן מזכרון יעקב כתב ושלח !!
היה או לא היה ?" "ההייתי , או חלמתי חלום ? "
תמיד רציתי לבקר בפטרה, רק לא יצא,
והפעם , נראה לי , באבו אבוה יצא...
ומכיוון שגם מושך אני בעט סופרים,
אז אכתוב בענין, לזיכרון, כמה מילים.
התגבשה לה חבורה, ככה משום מקום,
והחליטה לצאת לפטרה , להגשים תחלום.
חבורה מוזרה, ממש חבורת חסמבה
מי לא השתתף ומי לא היה בה...
אמא ושני בנותיה, האחת יפה מהשניה
קיסוס מוזר שדיבר ולא סתם אף לדקה
שחצן מבוגר ששיחק את זקן השבט...
ומדריף מעופף שדן האחד לפרס והשני לשבט
וגם ביישן אחד שאחרי "פקק" ליקר, זימר וזימר
וגם זוג אחד שרצה להגיע בזמן , אבל המטוס איחר
ועוד כהנה וכהנה טיפוסים שלא מהעולם הזה
וכולם יחד ,למטרה משותפת חברו זה לזה
ויסלחו לי אלה שלא הוזכרו בשמם
כי היריעה קצרה מידי וכבודם במקומם.
ויחד הגענו למעבר ערבה, בדרך לפטרה
ל- 4 ימים של כייף אמיתי- זו היתה המטרה !
אם אנסה לסכם בכמה חרוזים את החוויה,
מובטח לי , ללא ספק כישלון בתאור ההוויה
ולכן , כדי לנסות להכיל " הרבה במעט" ...
אומר שהיה גדול , היה נפלא, והכל - לאט לאט...
האוכל , הנופים , הגמלים , השמיים , השירים
הלטאה, הסלעים ,הצמחים , העקבות והציפורים
האווירה, ההרגשה, הסיפורים , השטויות וכל השאר...
עשו את הטיול , כל אחד לחוד וכולם יחד, לטיול נהדר
מדהים שיום לאחרי , כאילו לא היה וכבר נשכח...
ואז התמונות , מזכירות לכולנו שהיה ובל ישכח
ולכן , על כל זאת , יבואו על הברכה
כל אלה שהיו שותפים למלאכה
וכדי שלא לפגוע , חס וחלילה במישהו
לא בזה ולא בזה ולא בשום איש שהוא
לא אזכיר הפעם , שמות שלהם מגיעה הברכה
שהרי עשייה ונתינה היא כבר תחשב ברוכה
ולי , " הקטן גדול יהיה " נשאר לאמר רק תודה
כתב, חיבר , חשב, השתטה , השפריץ והשתחצן...
בן