בית קסוס

: התחלות, ריח סתיו חבצלות על חוף פורחות וחצבים על אם הדרך. א׳ באלול לקראת תשע״ב 2.9.2011 בשעה טובה נולד נכדינו הרביעי בסימן ארבעת הבנים, אלה מהגדה , והשאלה מי הוא מי בהגדה לבית קסוס. ויש לברך ולהתפלל אורי אח לאיתמר, נריה ומיכאל

 שבת אצל הילה בדנבר קולורדו עם אורחים שמונה, ומפגש עם עדי. ובשולחן אופיר ושני, ליאת ובתה ורד ואחרונה חביבה מוניק. אופיר קידש על היין וברך על החלות המוציא, מעשה ידיה של הילה. זכרון ללחם שאמי אפתה בכל השבתות והחגים . פלאי הגנטיקה כמאמר המשורר.
וזה הזמן לשבח ולהלל את ילדינו כל אחד זיכה אותנו בשבת  של ברכה ונחת
 

לכבוד השבת הראשונה בבית קסוס בנס ציונה. יצאנו לפרדס רבינוביץ לקבל את השבת. משאיות חיכו בפאתי הגבעה, בשכונת  "יד אליעזר",קבלנו כיוון וברכת הדרך ולסיום סבתא מוניק חיכתה בתחנת הדלק .

חזרנו לרחוב העצמאות בדרך ברחוב מרגולין אצל בית הכנסת ובדרך. ברכנו את השבת איתמר סיפר שסבתא רבה שושנה חסרה , ונריה אמר שדודה הילה חסרה לשנה הבאה כולנו בשבת ביחד

חלום של הבית מצא מקום בנס ציונה ברחוב  העצמאות 74 ראשיתו בפרדס הערבי. כך סיפר  שולמי ניר  איש נס ציונה. מומי השכן מראשון  לציון מפרדס רבינוביץ מעבר למשטרה .. במרחק הליכה  ולפנים כך נראה הבית 

עוד רגע נברך בישוב טוב , לקבוע מזוזה ולברך ,לקבל את השבת עם "ממני אליך" ליונדב קפלון, ובפרדס השכן

ה' באדר ב' תשע"א . נכדי נריה תלמיד כתה א' נבון  ויודע  כבר לקרוא . לכבוד פורים ביקש  מגילת אסתר אמיתית על קלף, לא ספר ספריה. השבתי שזו עלה  הרבה כסף ונזכרתי שיש לי מגילת אסתר שקבלתי מאבי.

כאשר הייתי בגילם של נכדי איתמר ונריה גרנו במושב גורן, מול ביתינו עמד צריף ירוק בית הכנסת , יום אחד עלה באש , לא זוכר למה ובאיזה תאריך (דוד יצחק חושב 1959). ואני זוכר את כל  ההמולה וכל הכפר מתגייס, מנסים להציל ספרי תורה מהשריפה ולא מצליחים ואבי שלמה ז"ל מצליח להציל רק את המגילה שהחלה בוערת  וסימני השריפה  מעידים על כך. פסולה לקריאה ואמורה היתה ללכת לגניזה. בקשתי אותה למשמרת יחד  עסיפור הצלתה, מקדיש   בגעגועים לאבי  ושומר לבני ליאור שלמה ולנכדי  בברכת חג פורים שמח . תמונות עוד יגיעו........

בימים אלה מושק הספר 'חיבוק' – פרי עטם של דויד גרוסמן ומיכל רובנר

אמא ובן מטיילים בשדה לפנות ערב. טיול של אחר צהריים בנוף שקט הופך למסע של התבוננות וגילוי. הספר של מיכל רובנר ודויד גרוסמן הוא מפגש נדיר של שני יוצרים שקולותיהם משתלבים יחד, במילים וברישומים, לסיפור על אהבה ובדידות וחיבוק.

 למוניקי אחרי 37 שנים, אחרי זר רקפות בחצר בגורן. נשארה השאלה  והגיע הזמן ,  לבקש את ידך!!התנשאי לי  ???!!!! גם  אם  ימים ויבשות מפרידים,  יש בידינו את קסם החיבוק, המחבר המחכה .ממני אליך של שותף חבר אוהב וזוכר ... חיבוק שמזכיר לנו שאנחנו לא לבד. וכמו בשיר שלנו

רק קראי לי  ואני כאן כי יש לך חבר  נחגוג  בזמן שיבוא  

ומוניק כתבה ושלחה 

thirty seven years

 ברוך דיין אמת,  היום  נפטרה אחרי  כמעט מאה שנים, של חיים מרתקים חובקי עולם וזמן . נולדה בברסלאו אשר בגרמניה, עברה לברלין, לפריז , רבאט,  ניו יורק  אוהיו  מעלות, אוהיו . לנו נתנה זכות להציץ לעולמות אחרים . תמיד עמלה ! נתנה השראה ביחס אחר לגיל . שולח חיבוק  למוניקי וסוזן וכוחות לנחמה.  ת.נ.צ.ב.ה

הגר בתרגיל במסגרת לימודיה, העמידה שאלה מקורית. מה ולמה אנחנו בוחרים להציג, איזה יצירות אמנות מציבים במרחב המרכזי הפתוח, חדר האורחים ובחדר העבודה. שאלות אלה חיברו אותי לבחירה הלא מודעת. חלק מתעודת זהות .

בחדר האורחים  בחרתי להציג את ציור השמן של חמי ליאון  גיניו,  שצייר ממרפסת ביתו  בראבט מרוקו, לשם הגיעו בעקבות מלחמת העולם השניה. הציור היה ראשון על קיר הבית במעלות בקיר המזרח. לימים  בעזרת צילומים  והציור, מצאתי את הבית בנסיעתי הראשונה למרוקו ואת המרפסת ממנה צייר את ציור.

בחדר העבודה  מוצג הדפס, דיוקן של סבא של  מוניק, פריץ לבית גינסבורג. סוחר ביהלומים חברו של  הצייר הרמן שטרוק אשר הזמין ממנו את דיוקנו. הדפסי הדיוקן, חולקו בין בני המשפחה.  אחד מהם הגיע בשנת 1933 לכפר ידידיה עם קרובת משפחה ללוטה דוידוב.