בית קסוס

צרוף מקרים ממשיך להוליך אותנו לפקיעין מעשה מרכבה, מאלסקה עם  יותם , מכתבים למיכאל וחגיגת בר מצוה של יותם ולשל בני ליאור והגענו עם נכדינו בעקבות  "לעזאזל עם בבא " לשי צ'רקה . שם במערה כמו באגדות פגשנו את אוריאל עם גיטרה סיפור ושיר,  החזיר אותנו למעיין למרכז מבקרים לבית זנתי למוזיאון וולמופע פיסות "לפקיעין פיסות  סיפורה של מרגלית סיפור שומרי הגחלת, אנשי שאר ישוב של יצחק בן צבי . מצאתי עצמי בוכה ונרגש זמן לברך שהחיינו !!! 

לכבוד השבת הראשונה בבית קסוס בנס ציונה. יצאנו לפרדס רבינוביץ לקבל את השבת. משאיות חיכו בפאתי הגבעה, בשכונת  "יד אליעזר",קבלנו כיוון וברכת הדרך ולסיום סבתא מוניק חיכתה בתחנת הדלק .

חזרנו לרחוב העצמאות בדרך ברחוב מרגולין אצל בית הכנסת ובדרך. ברכנו את השבת איתמר סיפר שסבתא רבה שושנה חסרה , ונריה אמר שדודה הילה חסרה לשנה הבאה כולנו בשבת ביחד

חלום של הבית מצא מקום בנס ציונה ברחוב  העצמאות 74 ראשיתו בפרדס הערבי. כך סיפר  שולמי ניר  איש נס ציונה. מומי השכן מראשון  לציון מפרדס רבינוביץ מעבר למשטרה .. במרחק הליכה  ולפנים כך נראה הבית 

עוד רגע נברך בישוב טוב , לקבוע מזוזה ולברך ,לקבל את השבת עם "ממני אליך" ליונדב קפלון, ובפרדס השכן

ביום הולדת של לולו כולנו מברכים אותה . מקטן ועד גדול כל המשפחה חיבשוקים  שלאהבה וגעגוע !!! .

בביקורי האחרון אצל נכדינו, נריה ראה את כל הדגלים שם בנס ציונה, כחולים ולבנים וכתומים לזכר ימי הפרדסים בדגלה של העיר. 

ואמר הדגלים לכבוד יום ההולדת למדינה  ואני שאלתי בת כמה זו המדינה שלנו ?

רגע שקט, נריה החל לשיר את התקוה והכריז המדינה בת אלפיים. ואני שמחתי ותקנתי בת 63.

והוסיף לשאול נריה האם הוא ישראלי ?. הכרזתי בטח ישראלי , מדבר עברית, גר בנס ציונה וסבא שלו עושה את שביל ישראל . 

ברכות ליום חג עמצאות 

השבוע פרשת אמור סיפור כל חגי ישראל ואנחנו לפני החג החמישי . ולמדרש התקוה. המתחיל "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה ולפאתי מזרח קדימה נפש לציון הומיה "אותו שיר של הרץ אימבר בהתערבות מנהל בית ספר חביב מטמון כהן ודוד ילין.. שהוסיף "התקוה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצינו ארץ ציון ירושלים 

ה' באדר ב' תשע"א . נכדי נריה תלמיד כתה א' נבון  ויודע  כבר לקרוא . לכבוד פורים ביקש  מגילת אסתר אמיתית על קלף, לא ספר ספריה. השבתי שזו עלה  הרבה כסף ונזכרתי שיש לי מגילת אסתר שקבלתי מאבי.

כאשר הייתי בגילם של נכדי איתמר ונריה גרנו במושב גורן, מול ביתינו עמד צריף ירוק בית הכנסת , יום אחד עלה באש , לא זוכר למה ובאיזה תאריך (דוד יצחק חושב 1959). ואני זוכר את כל  ההמולה וכל הכפר מתגייס, מנסים להציל ספרי תורה מהשריפה ולא מצליחים ואבי שלמה ז"ל מצליח להציל רק את המגילה שהחלה בוערת  וסימני השריפה  מעידים על כך. פסולה לקריאה ואמורה היתה ללכת לגניזה. בקשתי אותה למשמרת יחד  עסיפור הצלתה, מקדיש   בגעגועים לאבי  ושומר לבני ליאור שלמה ולנכדי  בברכת חג פורים שמח . תמונות עוד יגיעו........

 למוניקי אחרי 37 שנים, אחרי זר רקפות בחצר בגורן. נשארה השאלה  והגיע הזמן ,  לבקש את ידך!!התנשאי לי  ???!!!! גם  אם  ימים ויבשות מפרידים,  יש בידינו את קסם החיבוק, המחבר המחכה .ממני אליך של שותף חבר אוהב וזוכר ... חיבוק שמזכיר לנו שאנחנו לא לבד. וכמו בשיר שלנו

רק קראי לי  ואני כאן כי יש לך חבר  נחגוג  בזמן שיבוא  

ומוניק כתבה ושלחה 

thirty seven years

הגר בתרגיל במסגרת לימודיה, העמידה שאלה מקורית. מה ולמה אנחנו בוחרים להציג, איזה יצירות אמנות מציבים במרחב המרכזי הפתוח, חדר האורחים ובחדר העבודה. שאלות אלה חיברו אותי לבחירה הלא מודעת. חלק מתעודת זהות .

בחדר האורחים  בחרתי להציג את ציור השמן של חמי ליאון  גיניו,  שצייר ממרפסת ביתו  בראבט מרוקו, לשם הגיעו בעקבות מלחמת העולם השניה. הציור היה ראשון על קיר הבית במעלות בקיר המזרח. לימים  בעזרת צילומים  והציור, מצאתי את הבית בנסיעתי הראשונה למרוקו ואת המרפסת ממנה צייר את ציור.

בחדר העבודה  מוצג הדפס, דיוקן של סבא של  מוניק, פריץ לבית גינסבורג. סוחר ביהלומים חברו של  הצייר הרמן שטרוק אשר הזמין ממנו את דיוקנו. הדפסי הדיוקן, חולקו בין בני המשפחה.  אחד מהם הגיע בשנת 1933 לכפר ידידיה עם קרובת משפחה ללוטה דוידוב.

חגיגה בחנוכה בסאפרי ברמת גן . יחד עם הנכדים הגענו בסימן עוזרים ל בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים, משתתף בתחרות מיליון סיבות טובות.. שם ליד הדובים  הסבירו וסיפרו על בית החולים , איך ניצלה דורית הדורבנית,  והיום מחפשים לה בן זוג . ויחד יצרנו צב  מופלא, ותודה לזהבה שהזמינה . בסיור פגשנו  את  הקופה רוחלה עם רחמים, או רסטו  בן החודשיים. יוסי  הפיל האלוף העולם בגודלו לבד במכלאה צופה במשפחות.  חזרנו  לגירפות  שם פגשנו  בשנית את  דיאנה  שנולדה לפני שנתיים בביקור הקודם שלנו . המפגש עם עולם החיות  חגיגה משפחתי ובסוף הגענו  לאריות. צרפתי תמונות של לוקס וכל החברים מזכרת . איתמר ונריה אהבו במיוחד את האריות והנמרים . נכון לעכשיו  יש לחזור ולבקר את החברים שהכרנו .

ספר מעורר השראה בקשר הבין דורי, " יום אחד אמרתי לסבתא: "את יודעת מה משותף לילדים וזקנים? שאלה וגם אלה זקוקים למשפחה ופנויים להינות ממנה." התכוונתי אליך ואליי, נכדי, וסבתא אמרה שאני צריך לכתוב. אז אני כותב לפעמים וביום מן הימים אולי תקרא את זה, עדות מעט על מה שהיינו זה לזה בעת שהיית ילד ואני זקן"...

מעגל החיים של הסב משורטט בספר, והוא משיק למעגל החיים של הנכד. הסב רואה את נכדו שאינו יודע ללכת מונח לבדו בצד בפעוטון, ונזכר בבית התינוקות המשותף בקיבוץ, שבו שכבו בדממה כי "למדנו במהרה שאין מי שישמע אותנו" (עמ' 25). מקרים פרטיים כאלה מעידים על הכלל: "בינך לביני מתגלגל האדם: רק אתמול היית תינוק וכבר אתה ילד, כהרף עין תהיה לנער, ובמהרה לגבר, לאדם מבוגר. אחר כך תהיה זקן, כמוני, והזיקנה, תגלה, איננה חולפת, אלא רק מחריפה. אבל בזכותך, נכדי, אני נהנה ממנה" (עמ' 81)

כתבו  עוד בעיתון  הספר הסיפור  הידיעה בעיתון עוררה בי צורך לקרוא